בבית המשפט העליון בג"ץ 4852/09
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
הרב יהודה גליק (ת.ז. 015156219)
על ידי ב"כ עו"ד אביעד ויסולי
רח' דישראלי 36, חיפה
טל': 8112099 – 04 050-5791746
פקס 8243490 – 04
אימייל: aviad@mateh.org
להלן: המבקש / העותר
נ ג ד
משטרת ישראל - מחוז ירושלים
על ידי ב"כ עו"ד גלעד שירמן
פרקליטות המדינה
רח' צלאח א-דין 29, ירושלים
להלן: המשיבה
בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט
בית המשפט הנכבד מתבקש בזה להוציא מלפניו צו מורה למשיבה לציית לפסק הדין בתיק זה שניתן ביום כ' באלול תשס"ט (9/9/09), לאפשר לאלתר לעותר להיכנס להר הבית לאחר שהעותר מילא את התחייבויותיו על פי פסק הדין הנ"ל, ולפרט "ברחל בתך הקטנה" את כל ההסדרים וההנחיות הנוגעים לעליית העותר ושהייתו בהר הבית. כמו כן מתבקש בית המשפט להטיל על המשיבה עיצומים, הוצאות משפט ואף הוצאות לדוגמא, הכל על פי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה").
נימוקי הבקשה:
- בכתב העתירה התבקש ביהמ"ש הנכבד להורות למשיבה להימנע מאפליה כלפי יהודים דתיים בהר הבית וכן לאפשר לעותר כניסה להר הבית.
- בנוגע לטענת האפליה טענה המשיבה כי עקרונית אין כל אפליה בין יהודים דתיים לאחרים בכניסה להר הבית, והדבר צוין בפסק הדין.
- בנוגע לכניסת העותר להר הבית, טענה המשיבה כי היא מונעת מן העותר כניסה להר הבית, מכיוון שהוא הפר את ההתחייבות עליה חתם (בעקבות עתירה קודמת שהגיש (בג"ץ 3193/09)) להימנע מהפרת תנאי הביקור הנוהגים בהר הבית.
- העותר הכחיש לחלוטין את כל טענות המשיבה וטען כי מעולם לא הפר את תנאי הביקור הנוהגים בהר, וכן כי הוא מקפיד בכל ביקוריו התכופים בהר, להישמע לכל הוראות השוטרים בהר.
- ביהמ"ש הנכבד קבע בפסק הדין שניתן ביום כ אלול תשס"ט (9/9/09) בעניין זה כדלקמן:
"כפי שהצענו, ולמעשה נתקבל על דעת הצדדים לעתירה, יקוימו מפגש או מפגשים בין העותר ובא כוחו לבין קצינים שתקבע המשטרה. במפגשים אלה ייאמר לעותר שוב ברחל בתך הקטנה [ההדגשה במקור – א.ו.], והדבר יתועד בכתובים, מהם התנאים וההגבלות לעלייתו ולשהייתו בהר. טוב שהדבר ייעשה בזכרון דברים שיהא בידי העותר וכן המשטרה. העותר יתחייב לכבד תנאים אלה ויפעל לפיהם כפי שפועל המקיים התחייבות בתום לב, בדרך הישרה והברורה, ללא תוספות מיותרות וללא חריגות כלשהן. חזקה על המשטרה כי במקרה שכך ייעשה, תפעל למימוש זכות העותר, בנדון דידן, כזכותם של אחרים, בתבונה וברגישות".
העתק פסק הדין מצ"ב, מסומן "א" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- עוד באותו יום שבו ניתן פסק הדין (9.9.09) פנה העותר טלפונית למשיבה וביקש לתאם פגישה. בעקבות שיחת הטלפון ולפי דרישת המשיבה, שלח העותר פניה בכתב לנציגי המשיבה (מפקד מרחב דוד, והיועץ המשפטי של מחוז ירושלים) וביקש לקיים פגישה בהקדם בהתאם לפסק הדין הנ"ל.
העתק הפנייה מצ"ב, מסומן "ב" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- לעומת הרוח הטובה והנכונות לקיום פגישה בהקדם, שגילתה המשיבה בפני בבית המשפט בדיון שהתקיים בעתירה ביום יח אלול התשס"ט (7.9.09) , בה הביעה המשיבה את נכונותה לאפשר לעותר להיכנס להר הבית עוד טרם תקופת החגים, שינתה המשיבה לפתע את פניה לאחר מן פסק הדין ועשתה כל מאמץ להתחמק מתיאום פגישה.
- בסדרת ההתכתבויות המצורפות ניתן לראות איך למרות כל הפצרות העותר ובא כוחו עשתה המשיבה כל אשר לאיל ידה להתחמק מקיום פגישה. המשיבה עשתה כל "תרגיל" אפשרי בנסיון לקיים את הפגישה ללא נוכחות בא כוח העותר, ובניגוד לנאמר מפורשות בפסק הדין. העתק התכתובות מצ"ב, מסומן "ג" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- בנוסף לכך, נמנעה המשיבה בעקשנות מלהעביר לעותר את רשימת התנאים וההגבלות לעלייתו ושהייתו של העותר בהר הבית, בהתאם להתחייבותה בדיון וללשונו המפורשת של פסק הדין בעתירה זו.
- רק לאחר לחצים מרובים, לפחות חמישה מכתבים ותזכורות טלפוניות רבות מספור, ניאותה המשיבה סוף סוף לקיים פגישה ראשונה עם העותר ובא כוחו ביום ד' תשרי התש"ע (22/9/09). בנוסף לכך, ולאחר הפצרות העותר ובא כוחו, נאותה המשיבה להעביר לעותר מכתב תנאים, שעל בסיסם יוכל העותר להיכנס להר הבית. את מסמך ההתחייבויות המוצע העבירה המשיבה לבא כוח העותר, ביום ג' תשרי תש"ע (21/9/09), שעות ספורות לפני מועד הפגישה המתוכנן.
העתק המכתב מצ"ב, מסומן "ד" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- מיד בתחילת הפגישה שנערכה בלשכת ממ"ר דוד, הודיע ממ"ר דוד כי הוא מסרב להתיר את הקלטת הפגישה או אף רישום פרוטוקול של הפגישה.
- במהלך הפגישה הצהיר העותר כי כדרכו בעבר, גם כעת הוא בא "בידיים נקיות" על מנת לקיים את התנאים והמגבלות של המשיבה בהתאם לפסק דינו בית המשפט העליון בעתירה זו.
- בפגישה, הפנה בא כוח העותר את תשומת לב המשיבה, כי בית המשפט הנכבד קבע כי יש על המשיבה לפרט את כל ההנחיות והמגבלות שהיא מבקשת להטיל על העותר בכתובים, "ברחל בתך הקטנה" ו"בזכרון דברים" על מנת שלא לחזור על התקלה הקודמת בו הוכתבה לעותר התחייבות עמומה ולאחר מכן נחלקו העותר והמשיבה בשאלה האם הופרה ההתחייבות של העותר (וזו היתה למעשה אחת מעילות העתירה). ההתחייבות החדשה אשר הכתיבה המשיבה לעותר היתה שוב כוללנית ועמומה ולא ענתה על הוראות פסק הדין לפרט "ברחל בתך הקטנה" את התנאים והמגבלות של המשטרה ביחס לכלל הנושאים הנוגעים לעלייתו ושהייתו של העותר בהר הבית. הוסכם בסיכום הפגישה כי ב"כ העותר יעביר למשטרה את רשימת הנושאים הרלבנטיים לעלייתו ושהייתו של העותר בהר הבית והמשטרה תבהיר את עמדתם ביחס לכל אחד מהם בזכרון דברים מתוקן שתעביר לב"כ העותר. הובהר מפורשות שלא תהיה כל "תורה שבעל-פה" ביחס לתנאים ולמגבלות שמבקשת המשטרה להטיל על העותר והכל יפורט בכתובים, על מנת למנוע אי-הבנות ומחלוקות ובהתאם לפסק הדין.
- בהתאם להסכמה הנ"ל העביר ב"כ העותר ביום יא תשרי התש"ע 29/9/09 לב"כ המשיבה מכתב ובו פורטו שנים עשר נושאים בהם התגלו מחלוקות בעבר בין העותר למשיבה (ובהם, אגב, ניכרת אפליה בוטה בין יהודים דתיים לאחרים בכניסה להר הבית ובניגוד לטענת המשיבה בבית המשפט), ואשר יש לכלול התייחסות מפורטת אליהם בזכרון הדברים המפרט את התנאים וההגבלות הקבועים של המשטרה לעליית העותר להר הבית.
העתק מכתב העותר מצ"ב, מסומן "ה" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- לאחר תזכורות רבות, נאותה המשיבה בחוסר רצון בולט להשיב למכתבו של בא כוח העותר ביום כז תשרי התש"ע (15.10.09). תגובת המשיבה התייחסה לשני סעיפים בלבד מתוך שנים עשר הסעיפים במכתב ב"כ העותר, ולגביהם טענה המשיבה כי אין לדון עליהם מפני שהם לא היו נשוא העתירה של העותר. לעצם העניין העקרוני בדבר העמימות, ציינה המשיבה כי מבחינתה היא מסתפקת באמור במכתב ההתחייבות המקורי אשר לדעתה כולל הכל. העתק תגובת המשיבה מצ"ב, מסומן "ו" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- במכתב תשובה שהעביר ב"כ העותר לב"כ משיבה ביום 18.10.09, צוין:
"במכתבך שבסמך אתה עומד על כך כי כל התנאים וההגבלות המוטלות על ידי משטרת ישראל לגבי עלייתו ושהייתו בהר הבית הוגדרו באופן ספציפי במסמך שהעברת אלי ביום 22.9.09. לפיכך מרשי חתם על המסמך הנ"ל (העתק מצ"ב) ועתה הוא רשאי לעלות להר הבית."
- ואכן צורפה למכתב זה ההתחייבות המבוקשת של המשטרה כשהיא חתומה על ידי העותר ללא כל שינויים. העתק המכתב וההתחייבות מצ"ב, מסומן "ז" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- בנוגע לפרשנות ההתחייבות, ולאור העובדה כי המשיבה סירבה לפרט בהתחייבות את כל התנאים והמגבלות בשורה ארוכה של נושאים שהועלו על ידי העותר, ציין ב"כ העותר כי "אחת ממושכלות היסוד בפרשנות היא כי יש לפרש מסמך לרעת מנסחו, במקרה של אי בהירות." (דנ"א 65/00 - אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זיאד חמאדה .תק-על 2000(2), 2212 ,עמ' 2215). לפיכך, מעל ומעבר לנדרש ממנו ולפנים משורת הדין, הציע ב"כ העותר לב"כ המשיבה לשקול מחדש האם הם רוצים לשנות את מסמך ה"התחייבות", ולהגדיר תנאים נוספים לעלייתו ושהייתו של העותר, בהתאם לפסק הדין המורה למשטרה להגדיר בכתובים בזכרון דברים את כל התנאים והמגבלות החלות על העותר "ברחל בתך הקטנה".
- לאור מכתבו של בא כוח העותר, תיקנה המשיבה את מסמך ההתחייבות המקורי, שעליו חתם כבר העותר. ב"כ המשיבה העביר ביום 18.10.09 מכתב ומסמך התחייבות מתוקן לב"כ העותר. ואולם, גם במסמך המתוקן סירבה המשיבה, מפורשות, לפרט את כל התנאים והמגבלות החלות על העותר בתירוץ הבא:
"3. כפי שהובהר בישיבה שהתקיימה ביום 22.9.09 ובמכתבנו מיום 15.10.09, התחייבותו של מרשך לא ניתנת בחלל ריק. התחייבות זו נמסרת על רקע כלל ההסדרים הנוהגים לגבי מבקרים בהר הבית. הסדרים והנחיות אלו (לגבי שעות פתיחת ההר למבקרים, ימי פתיחת ההר למבקרים, הסדרי הבידוק בכניסה להר וכל שאר הנושאים שפורטו בסעיף 4 למכתבך מיום 29.9.09), התקפים לגבי ציבור המבקרים בהר הבית, תקפים גם לגבי מרשך, ולכן סברנו מלכתחילה כי אין מקום לשוב ולפרטם במסגרת ההתחייבות הקונקרטית של מרשך. בודאי שאין מקום לטעון כי מרשך פטור מציות להסדרים כלליים אלו הנוהגים ביחס למבקרים בהר הבית מימים ימימה."
הנה יצא המרצע מן השק! המשיבה, משטרת ישראל, מסרבת לפרט "ברחל בתך הקטנה", ובכתובים, כמצוות בית משפט נכבד זה, את "ההסדרים וההנחיות התקפים לגבי ציבור המבקרים בהר הבית". הסיבה לכך היא ברורה – הסדרים והנחיות אלה (שאינם כתובים ואינם מפורסמים לציבור בכל דרך שהיא) הם, בחלקם, בלתי חוקיים מחד, ועמומים ובלתי ידועים באופן שבכך (לשיטת המשטרה) ניתנת כביכול לכל שוטר הסמכות הבלתי מוגבלת לעשות ככל העולה על רוחו ביחס לעותר ולשאר המבקרים בהר הבית, מאידך.
העתק מכתב ב"כ המשיבה מצ"ב , מסומן "ח" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- שוב הבהיר בא כוח העותר למשיבה כי העותר מתכוון לכבד את ההתחייבות עליה התבקש לחתום ככתבה כלשונה, והעביר את ההתחייבות החתומה לב"כ המשיבה. העתק מכתב ב"כ העותר וההתחייבות השניה החתומה מצ"ב, מסומן "ט" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- העולה מהנ"ל כי העותר נענה לחלוטין ובאופן מלא (ואף פעמיים!) לכל דרישות המשיבה וחתם על ההתחייבויות אותן הכינה המשיבה מבלי לשנות בהם אף לא אות אחת, גם כשהיו דברים שדעתו לא הייתה נוחה מהם.
- מאחר שהעותר מילא את דרישת פסק הדין של בית המשפט הנכבד במלואן, לאור חתימתו על מסמכי ההתחייבויות המבוקשים כולל כל התיקונים והתוספות שעשתה המשיבה עצמה במסמך שהיא עצמה הכינה, מחויבת המשיבה, בהתאם לפס"ד בעתירה זו מיום 9.9.09 לאפשר את כניסת העותר להר הבית. וכך נפסק מפורשות בפסק הדין: "העותר יתחייב לכבד תנאים אלה ויפעל לפיהם כפי שפועל המקיים התחייבות בתום לב, בדרך הישרה והברורה, ללא תוספות מיותרות וללא חריגות כלשהן. חזקה על המשטרה כי במקרה שכך ייעשה, תפעל למימוש זכות העותר, בנידון דידן, כזכותם של אחרים, בתבונה וברגישות".
- אך בפועל המשיבה מתנהלת באורח שונה לחלוטין, והפוך בתכלית להוראות פסק הדין בעתירה זו. לאחר החתימה על מסמך ההתחייבות הודיע העותר למפקד יחידת המקומות הקדושים, (אשר על פי מסמך ההתחייבויות הוא איש הקשר של העותר למשיבה), כי בכוונתו לבוא ולהיכנס להר הבית ביום א' מרחשוון התש"ע (19/9/09).
- בתגובה שלח מפקד יחידת המקומות הקדושים הודעה לעותר ובה שתי מילים "אין אישור".
- העותר בהיותו משוכנע כי מדובר בחוסר תיאום העביר את הודעת רצונו להיכנס להר גם ליועץ המשפטי של המשיבה (עו"ד רונן לייבוביץ') על מנת שהוא יודיע למפקד כי העותר כבר חתם על מסמך ההתחייבויות ויש לאפשר לו להיכנס להר.
- בתגובה נשלחה לעותר הודעה תמוהה מלשכת היועץ המשפטי למשיבה בזו הלשון: "עורך הדין שלך ביקש שנדבר איתך רק באמצעותו, וכך אנו פועלים. למען הסדר הטוב, אבקש שכך תנהג גם אתה". הודעה זו תמוהה ביותר מהסיבה הפשוטה שהפניה למפקד יחידת המקומות הקדושים נעשתה בהתאם לסעיפים 3 ו – 9 במסמך ההתחייבויות שהוכתב על ידי המשיבה עצמה וחיבר אותו לא אחר מעו"ד לייבוביץ', היועץ המשפטי שלה.
- העותר התייצב באותו היום בשער המוגרבים בשעה 12:30 וביקש לעלות להר הבית. להפתעתו הכניסה להר נמנעה ממנו על ידי המשיבה.
- במשך כשעה לא השיב היועץ המשפטי של המשיבה לניסיונות חוזרים ונישנים להשיגו טלפונית.
- בשעה 13:30 נשלח מכתב מהיועץ המשפטי של המשיבה לבא כוח העותר ובה נאמר "כפי שהובהר לך במכתבנו האחרונים כמו גם בשיחתנו הטלפונית מאתמול, כל עוד מרשך מצהיר (באמצעותך), כי אין בכוונתו לכבד את ההסדרים הנהוגים בהר הבית, לא תתאפשר כניסתו להר". למותר לציין כי העותר או בא-כוחו לא הצהיר כל הצהרה כזו, אלא ההיפך הוא הנכון – העותר הצהיר באמצעות בא כוחו שוב ושוב כי ימלא אחר ההתחייבות שעליה חתם במלואה, ככתבה וכלשונה. העתק המכתב מצ"ב, מסומן "י" ומהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.
- נוכח התנהלותה של המשיבה, קשה להשתחרר מן התחושה כי המשיבה, בכוונת מכוון, נוהגת בחוסר תום לב ומתנהלת ביחס העותר בכוחנות ובנקמנות, על כי העותר פועל באמצעות המערכת המשפטית לתיקון העוולות בהתנהלותה בהר הבית.
- בעוד העותר כיבד במלואו את פסק דין בית המשפט וחתם על כל מילה שהוכתבה לו על ידי המשיבה ואף הזמין את המשיבה להכין מסמך מפורט יותר "ברחל בתך הקטנה", הפרה המשיבה ברגל גסה את פסק הדין, תוך זלזול, התעלמות והפגנת בזיון כלפי בית משפט נכבד זה ופסק דינו.
- מבחינת התנהלות המשיבה עולה כי המשטרה חוזרת לסורה בדיוק כפי שעשתה בפעם הקודמת, ומנסה להחתים את העותר על התחייבות כוללנית ומעורפלת, על מנת לעוצרו ולהאשימו אחר כך בהפרת "ההסדרים וההנחיות" שאינם ברורים, אינם ידועים לעותר או לכל אדם אחר כדבעי ואינם כתובים בכל מקום (למעט במסמכיה הפנימיים של המשטרה). והרי זוהי בדיוק היתה עילת העתירה, ובית המשפט קבע כי יש לפרט את כל התנאים וההגבלות "ברחל בתך הקטנה", "בכתובים" ו"בזכרון דברים שיהא בידי העותר וכן המשטרה". אין זאת אלא שהמשיבה "עושה דין לעצמה", מתעלמת, מזלזלת ומבזה את פסיקתו של בית המשפט הנכבד ומתייחסת אליה כאוויר פורח וכלא היתה.
- לא זו אף זו: יש לציין כי הסעיפים אשר המשיבה סירבה לפרט במסמכי ההתחייבויות שהיא עצמה כתבה, הם הם הנושאים שבהם קיימת אפליה מובהקת לרעה של יהודים דתיים ביחס לכל האחרים, כפי שטען העותר בעתירתו והוכחש על ידי המשיבה. סירובה של המשיבה לפרט את הסעיפים הנ"ל מעלים חשש כבד כי גם למשיבה ברור כי בנושאים אלו אכן יש אפליה פסולה ובלתי חוקית העומדת בסתירה גמורה לטענות המשיבה בבית המשפט, כפי שצוין בפסק הדין בעתירה זו: "בא כוח המשיבה מצהיר כי אין הבדל עקרוני - ואנו רוצים לקוות כי גם מעשי - בין יהודים דתיים לאחרים בקשר לעליה להר הבית.". מסתבר כי יש ויש אפליה והמשטרה מנסה להסתירה מעיני הציבור, העותר ובית המשפט.
ההנמקה המשפטית
- ביהמ"ש העליון קבע את העקרונות ליישום פקודת בזיון בית המשפט בכל הנוגע לאכיפת פסק דין שהושג בדרך של פשרה ברע"א 3888/04 - מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח' פ"ד נט(4), 49 ,עמ' 56-57:
"הליכים לפי פקודת הביזיון
8. פקודת בזיון בית משפט המנדטורית משנת 1929 היא מקור הסמכות לבקשה לאכוף צו בית משפט על דרך של הפעלת המנגנון שבפקודת הביזיון.
סעיף 6(1) לפקודה מסמיך את בתי המשפט:
"לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצו שניתן על ידם והמצווה לעשות מעשה או האוסר לעשות מעשה".
...
9. הסדר הציבורי מחייב שפסקי-דין יקוימו והאינטרס הציבורי הוא שהציבור יידע שפסקי הדין מבוצעים הלכה למעשה וההליכים שקוימו בפני בית המשפט לא התנהלו לשווא.
...
יצוין, כי יתכנו מקרים, גם אם הם אינם שכיחים, בהם ניתן לאכוף בהליך של ביזיון פסק דין שהושג בדרך של פשרה. אכן, "גם הסכמים שנויים במחלוקת שקיבלו תוקף של פסק דין יכול שינתנו לאכיפה על-פי פקודת הביזיון, כל הסכם לפי מאפייניו וכל עניין לפי נסיבותיו" (רע"פ 7148/98 הנ"ל בעמ' 349). עוד נאמר בהקשר זה כי לעניין סעיף 6 לפקודת הביזיון "רואים את פסק הדין המאשר את הפשרה, כאילו הוא עצמו מורה על עשיית המעשים המפורטים בכתב הפשרה, אף כשאינם מפורטים בפסק הדין, או כאילו הוא אוסר עשיית המעשים שעשייתם נאסרה בכתב הפשרה, אף כשאין האיסורים מפורטים בפסק הדין ואינם נובעים אלא מהתחייבויות, הכלולות בפשרה להימנע מעשות המעשים הללו" (דברי השופט כהן בע"פ 514/66 חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ פ"ד כא(1) 607, 609).
- ההפרה של הוראות פסק דינו של בימ"ש נכבד זה בעתירה זו היא ברורה וחד-משמעית – העותר חתם על ההתחייבויות שהוכנו על ידי המשטרה. המשטרה מסרבת להתיר לו להכנס להר הבית ומסרבת לפרט את ההסדרים וההנחיות לגבי ציבור המבקרים בהר הבית. הסעד המבוקש גם הוא ברור וחד-משמעי: על המשיבה לפרט את ההסדרים וההנחיות לגבי ציבור המבקרים בהר הבית ולאפשר לעותר לעלות להר הבית. ההליך עפ"י פקודת בזיון בית המשפט הינו המסגרת הדיונית המתבקשת, כפי שנפסק לאחרונה בבר"ם 7374/09 מדינת ישראל נ' אגימורה ובן דניאל [טרם פורסם]:
|
"כידוע, הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט נועד להיות הליך מהיר ויעיל, שיוביל לקיום צו בית המשפט, כאשר פסק הדין שאכיפתו מתבקשת הוא ברור וחד משמעי."
וכן בבר"מ 4717/06 - אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת ואח' נ' עירית קרית אתא ואח' . תק-על 2006(3), 2176.
"המסגרת הדיונית לפי פקודת בזיון בית המשפט מטרתה לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום צו בית המשפט, כאשר פסק הדין שאכיפתו מתבקשת הוא ברור וחד משמעי"
אכן הסעד המתבקש עונה בדיוק על תנאים אלה – פסק הדין ברור וחד משמעי. המשיבה מסרבת לקיים את פסק הדין במפורש ובמוצהר, ולפיכך יש לאכוף עליה את ביצועו בצו מיוחד מטעם ביהמ"ש נכבד זה עפ"י פקודת בזיון בית המשפט.
סיכום
- מכל האמור לעיל עולה כי המשיבה מתעלמת, מזלזלת ומבזה את בית המשפט ופסק דינו בעתירה זו.
- לפיכך, מן הדין ומן הצדק כי בית המשפט הנכבד יוציא מלפניו צו המורה למשיבה לפרט את ההסדרים וההנחיות לגבי ציבור המבקרים בהר הבית ולאפשר לעותר לעלות להר הבית לאלתר.
- ביהמ"ש הנכבד מתבקש להטיל על המשיבה עיצום במידה ולא תקיים את הוראות פסק הדין בעתירה זו בפרק הזמן שייקבע על ידי ביהמ"ש.
- ביהמ"ש הנכבד מתבקש לחייב את המשיבה בהוצאות ושכר טירחת העותר בגין בקשה זו ואף לפסוק הוצאות לדוגמא כנגד המשיבה בגין התנהגותה השערורייתית של המשיבה בסירובה ליישם את הוראות פסק הדין של בימ"ש נכבד זה
____________________
אביעד ויסולי, עו"ד
ב"כ המבקש
